התחתרות והשקעה בעקבות שטפונות במכרות נחושת עתיקים בתמנע ובעמרם

ד"ר חנן גינת, מרכז מדע ים המלח והערבה ואוניברסיטת בן גוריון

בערבה נתגלו שרידים ועדויות להתפתחות הכרייה והפקת הנחושת לכל שלביה, למן הניסיונות הראשוניים בתקופה הכלקוליתית (3300 – 4500 לפנה"ס), ועד להפסקת הפעילות בתקופה הערבית הקדומה בסוף האלף הראשון לסה"נ. 
לאורך הערוצים החתורים כיום בבקעת תמנע,  באבן החול הלבנה ובטרסות הנחל מצידי הערוצים, חשופות מנהרות כרייה בהן ניתן להבחין בסימני חציבתם בעזרת אזמל. כיוון החציבה מראה שהמנהרות נחצבו  מפני השטח לכיוון הערוץ ולא כמצופה, מהערוץ לתוך הסלע. פירי כרייה החצויים בצידי הערוצים ועל קרקעיתם מעידים כי נכרו לפני היווצרות הערוצים. מהנתונים עולה כי ב-3000 שנה ערוצי הנחלים התחתרו לעומק 4-30  מ'. 
בבקעת תמנע מעל 8,000 פירים מרביתם סתומים ומופיעים "כצלחות" על גבי טרסות נחל בסמוך למצוקים. במחקר זה נמצא שמרבית המילוי בצלחות הינו מילוי טבעי שכולל בעיקר סחף שמילא את הבורות.
עדויות של שטפונות חזקים מהעבר נמצאו גם במערות כריה של נחושת בבקעת עמרם 10 ק"מ צפונית לאילת שנחצבו בתקופות הרומאית והמוסלמית הקדומה. קרוב ל - 40,000  טון של חומר תפל מהכרייה הוצאו בתהליך הכרייה. משקעים קולוביאלים בטרסות נחל שהושקעו בשיטפונות נמצאים בתוך מערות הכרייה העתיקות.  נמצאו סימני חציבה בסחף המעידים שהכורים הוציאו את הסחף לאחר השקעתו, כנראה כדי להמשיך את פעילות הכריה.


תאריך 6/12/2015 10:30
הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד