גיבוש מלח בים המלח-חקר מנגנוני וקצבי הגיבוש ושינויים עונתיים ומרחביים

חוקרי המכון: נדב לנסקי

מימון: ניטור ים המלח – הגנת הסביבה, ומשיבים – מי"ה

רקע וחשיבות המחקר:
ים המלח הוא האגן האוופוריטי הטבעי הגדול ביותר על פני כדור הארץ בו שוקע מלח באופן פעיל, והוא מהווה "בית ספר" להבנת מנגנוני היצירה של מרבצים אוופוריטיים המופיעים ברקורד הגיאולוגי. בארבעים השנים האחרונות הצטבר ידע רב לגבי הלימנולוגיה של ים המלח, התבצעו חישובי מאזני מים, חום ומלח, וכן התקיימו תצפיות לגבי קצב גיבוש המלח. מחקר זה בא להשלים פערי ידע בתחומים הבאים:
א. איפיון סיסטמטי של קצבי הגיבוש של המלח בים המלח – שינויים מרחביים (עומק) ועיתיים (עונתיים).
ב. מציאת הקשר בין מצב השיכוב העונתי לקצב הגיבוש בעומקים השונים, תוך התייחסות למצב הרוויה של מלח ושטפי מים, מלח וחום.
ג. שינויים מרחביים בכיוון צפון דרום, כשבצפון מקורות מים ובדרום מקורות מלח.
ד. הסבר לגבי הפער בין עובי המלח המחושב הצפוי בחופי ים המלח (כ-4 מטר) לבין ההיעדר של מלח בפועל בחופי ים המלח (מלבד קרומים דקים של מלח).
במחקר זה נשלב תצפיות שדה מקרקעית הים, תצפיות לימנולוגיות לגבי מצב השיכוב ובפרט לגבי מליחות המים בשכבות השונות ומצב הרוויה של המלח, וחישובי שטפי חום וחומר.

מטרות:
1. כימות קצב התגבשות המלח – כולל שינויים בזמן ובמרחב. נבחן את השינויים עם העומק והקשר למצב השיכוב, שינויים צפון-דרום, וכן שינויים עונתיים.
2. יחקר הקשר בין קצב גיבוש המלח ושונותו העיתית והמרחבית לשטפים ששולטים במערכת המלח (שטפי מים, חום ומלח).

שותפים ממוסדות אחרים ושיוך מוסדי:
יהודה אנזל- האוניברסיטה העברית ירושלים.

 

עבור לתוכן העמוד