תת הלוח סיני

המבנה הגיאולוגי הבולט והמשמעותי ביותר כיום באזורינו הוא הגבול המזרחי של תת הלוח סיני, שם מתרחשת החלקה אופקית שמאלית בין תת הלוח סיני ללוח הערבי בסדר גודל של כ- 105 קמ' (Freund et al., 1968; Garfunkel, 1981)). מנקודת מבט הנמצאת על גבי לוח סיני, נע הלוח הערבי שמאלה (צפונה), ומנקודת מבט הנמצאת על לוח ערב, תת הלוח סיני מחליק אף הוא שמאלה (דרומה). גבול זה נקרא בשפה המקצועית 'טרנספורם ים המלח' (The Dead Sea Transform) והוא למעשה חלקו הצפוני של השבר הסורי אפריקאי. הטרנספורם נמשך מהמפגש המשולש של ים סוף, מפרץ סואץ ומפרץ אילת (עקבה) ליד שארם א-שייך, כלפי צפון לאורך מפרץ אילת, הערבה, ים המלח ועמקי הירדן, הכנרת והחולה.


חשוב לציין כי במקביל לתנועת ההחלקה היחסית שבין ערב וסיני, יש ביניהם גם רכיב קל של התרחקות שבעקבותיו נוצר הבקע (Rift) שמלווה את הטרנספורם משארם א-שייך ועד לחולה. צפונה יותר, לאורך רכסי הלבנון ומול הלבנון, משתנה כיוון הטרנספורם לצפון מזרח ונוצרת התנגשות מקומית בין שני הלוחות. כפי שיתברר בהמשך, הטרנספורם הוא הגורם הטקטוני העיקרי לרעידות אדמה באזורנו.

הגבול הצפוני בין תת הלוח סיני והלוח האירואסיאתי הוא גבול של התנגשות שצורתו קשת ובמרכזה האי קפריסין, והוא מכונה 'הקשת הקפריסאית' (The Cypriot Arc).


בדרום מערב, תת הלוח סיני מתרחק מאפריקה, כאשר לאורך הקרע שביניהם נוצר מפרץ סואץ. זהו גבול של התרחקות והוא מכונה 'בקע הסואץ' (The Suez Rift). בקע זה אינו מפותח כמו בקע ים סוף שמפריד בין ערב לאפריקה.
לסיכום, אף שסיני הוא תת לוח קטן, ניתן לזהות לאורך גבולותיו את כל סגנונות התנועה היחסית שבין הלוחות הטקטוניים, גם אם אינם מופיעים תמיד בצורתם האופיינית.

עבור לתוכן העמוד