טרנספורם ים המלח

טרנספורם ים המלח שהוא כאמור הגבול בין הלוחות הטקטוניים של סיני ממערב וערב ממזרח, נמתח לכל אורכה של מדינת ישראל, מאילת בדרום, דרך הערבה, אגן ים המלח, בקעת הירדן, ועד עמק החולה בצפון. מפרץ אילת היה הקטע הפעיל ביותר לאורך הטרנספורם במאה האחרונה, כאשר הבולטת ביותר היא הרעידה מנובמבר 1995, במגניטודה 7.2 (מגניטודת מומנט, Mw), אשר לוותה באלפי רעידות משנה חלשות יותר (Baer et al., 2008). לאחריו נכרת הפעילות בים המלח ששיאה היה ברעידה החזקה ביולי 1927, במגניטודה 6.2 (מגניטודת גלי שטח, Ms), אך היא גרמה להרבה יותר נפגעים ונזקים משום קרבתה למקומות ישוב (Shapira et al., 1993). ניתוח מקיף של ההסתברות להתרחשותן של רעידות אדמה הרסניות לאורך עמק הירדן וים המלח נעשה על ידי בגין (2005; דוח GSI/12/2005) ועולה ממנו שזמן החזרה של רעידות במגניטודה 7 ומעלה באזור זה הוא כ- 3,000 שנה.

 

פעילות פחותה בהרבה נרשמה בכנרת, בחולה, ובבקעות שבמזרח השומרון. נראה אם כן שהפעילות הסיסמית בעת האחרונה התרכזה בשקעים העמוקים שלאורך הטרנספורם.


סביב העתק הכרמל נרשמה פעילות סיסמית ערה, ועיקרה ברעידה שהתחוללה בחלקו המערבי של עמק יזרעאל במגניטודה 5.3 בשנת 1984. עדיין לא ידוע על רעידה חזקה שהתרחשה על העתק הכרמל, אולם משיקולים גיאולוגים לא ניתן לשלול את האפשרות כי זו עלולה להתרחש עליו בעתיד. מצפון לכרמל, כולל בלבנון ובסוריה, הפעילות הסיסמית מפוזרת יותר ולאו דווקא צמודה לגבול שבין שני הלוחות.

עבור לתוכן העמוד