קריעת פני שטח והעתקה (Surface rupture and offset)

מוקדי רעידות אדמה המתרחשות לאורך העתקים ממוקמים בדרך כלל בעומק גדול מ- 5 ק"מ. כאשר התנועה בין גושי הסלע גדולה מספיק, בדרך כלל במגניטודה 6 ומעלה, השבירה וההעתקה יכולים להגיע לפני השטח, לקרוע אותם, וולגרום נזק רב למבנים ותשתיות הממוקמים על גבי ההעתק ועד למרחק של עד כמה עשרות מטרים ממנו. עם זאת, מרבית רעידות האדמה חלשות יחסית ואינן מלוות בקריעת פני השטח שכן התנועה על ההעתק קטנה והיא נבלעת בתת הקרקע.


קריעת פני השטח ברעידת אדמה יכולה להתבטא בגזירה אופקית, יצירה של מדרגת נוף בגובה של עד כמה מטרים, ובפעירת סדקים עמוקים לאורך קילומטרים רבים. עוצמת התופעות תלויה בגורמים רבים, כגון: מגניטודת הרעידה, עומק המוקד, סוג הסלע ועוד. קריעה משמעותית של פני השטח יוצרת בעיה הנדסית שאינה פשוטה לפתרון ועל כן תקני הבניה מחמירים ביותר בסוגיה זו ומגבילים את הבניה כמעט לחלוטין במקומות המועדים לכך.


סיכום מצב הידע העדכני בתחום זה בארץ מוצג במפת ההעתקים הפעילים והחשודים כפעילים אשר נערכה במכון הגיאולוגי (שגיא וחוב', 2013; דוח GSI/02/2013) ונכללת בתקן לבניה עמידה לרעידות אדמה בישראל (ת"י 413, 1995, תיקון 5).

עבור לתוכן העמוד