תנודות קרקע (Ground motion)

תנודות פני השטח שנגרמות כתוצאה ממעבר גלים סיסמיים בסלע ובקרקע התבררו כגורם הסיכון ההרסני והקטלני ביותר במרבית רעידות האדמה, וזאת עקב התפשטותם של הגלים על פני מרחבים גדולים מסביב למוקד. עוצמתן של התנודות תלויה בעיקר במגניטודה של הרעידה ובמרחק מהמוקד, כמו גם בגורמים נוספים כגון עומק המוקד בתת הקרקע, המנגנון המכאני של הרעידה וסוג הסלע והקרקע אשר דרכם עוברים הגלים.


ככלל, מבנים מתוכננים לעמוד בעומס אנכי כדי לשאת את משקל הבניין ותכולתו ואולם התברר שרעידת אדמה מפעילה על המבנים גם כוחות אופקיים משמעותיים ביותר אשר במקרים קיצוניים עלולים להגיע לערכים בסדר גודל הדומה לתאוצת הכובד (g) ואף למעלה מכך. השפעתם ההרסנית של כוחות אלה נענתה בניסוח תקני בניה ייחודיים אשר מנחים את המהנדס כיצד לתכנן כנגד תאוצות הקרקע האופקיות, כולל בישראל (תקן ישראלי (ת"י) 413, 1995, תיקון 5). למרבה הצער, עמידותם של מבנים שהוקמו לפני שהתקנים הללו קיבלו תוקף מוטלת בספק. בישראל נכללים בקטגוריה זו מבנים שהוקמו לפני שנות השמונים של המאה הקודמת, אשר חלק ניכר מהם נסמך (או כולל קומת ביניים) על עמודים דקים ללא מערכת ספיגה כנגד הזעזועים האופקיים.

עבור לתוכן העמוד