כשל מדרונות (Slope failure)

תנועת סלעים וקרקע במדרון בזמן רעידת אדמה היא תופעה הרסנית המוכרת מרעידות אדמה בעולם ומדווחת גם מרעידות אדמה היסטוריות בישראל. תנודות קרקע בעת רעידת אדמה גורמות לחלקי מדרון או מצוק להתנתק מגוף המדרון ולנוע במורדו, בפרט כאשר סלעי המדרון חלשים מבחינה מכאנית, סדוקים ובלויים. נוכחות מים, למשל כתוצאה מגשמים ושיטפונות, עלולה להגביר את אי היציבות במדרון ואף לגרום בעצמה לכשל ללא צורך ברעידת אדמה. נפח החומר הגולש עלול להגיע למאות ואלפי מטרים מעוקבים, ובמקרים קיצוניים אף ליותר.


אין ספק באשר להשפעתה ההרסנית של תופעה זו לגבי מבנים המצויים מעל המדרון, עליו ולמרגלותיו, והנזק כתוצאה מכך עלול להיות חמור ביותר. דוגמא מוכרת לכך הינה הנזק שאירע ברובע היהודי בצפת ברעידות מהשנים 1759 ו- 1837 (Katz and Crouvi, 2007). חשוב לציין שבניה מודרנית על גבי מדרון פוגעת ביציבותו משום שהחציבה במדרון מגדילה את השיפוע הטבעי שלו, בניה מאסיבית מעמיסה עליו לעיתים מעבר למשקל שנשא בעבר, ותכולת המים עלולה לגדול כתוצאה מהשקיה או דליפות ממערכות האספקה והניקוז.


איתור מדרונות מועדים לכשל נערך באופן שוטף בישראל תוך בחינת השיפוע של המדרון והתכונות המכניות של הסלעים שמרכיבים אותו. מפות רגישות נערכו במכון הגיאולוגי בקנה מידה אזורי עבור כל מדינת ישראל (כץ ואלמוג, 2006א; דוח GSI/03/2006; כץ וחוב', 2008א;דוח GSI/07/2008; כץ, 2012; דוח GSI/18/2012), ובקנה מידה מפורט עבור אתרים נבחרים כגון הערים צפת (כץ וכרובי, 2003; דוח GSI/25/2003; Katz and Crouvi, 2007), ארבל וטבריה (ציון וחוב', 2004; דוח GSI/26/04), ירושלים (כץ, 2004; דוח GSI/12/2004), חיפה (כץ ואלמוג, 2006ב; דוח GSI/38/2006) וקריית שמונה (Kanari, 2008; דוח GSI/24/2008), וכן גם עבור נחל שורק לאורך תוואי הרכבת לירושלים (Katz et al., 2011). אחד האזורים בהם יתכנו גלישות מדרון בעת רעידת אדמה חזקה הוא מדרון היבשת בים התיכון הסמוך לחופי ישראל והן עלולות ליצור צונאמי מקומי.

עבור לתוכן העמוד