התנזלות (Liquefaction)

התנזלות קרקע מתרחשת כאשר משקע (סדימנט) חולי, לא מלוכד, רווי במי תהום רדודים, מאבד את חוזקו המכאני בזמן רעידת אדמה חזקה ומתנהג כנוזל. התנזלות מתבטאת במגוון רחב של אופנים כגון בעבוע אל פני השטח בצורת משפכי בוץ בודדים ולאורך סדקים, הזרקת חול ומים אל בין השכבות בתת הקרקע, סידוק והסטה אופקית של גושי קרקע גדולים, שקיעה של פני הקרקע, וכד'. כל אלה עלולים לגרום לשקיעה או ציפה של מבנים וקריעת תשתיות בפני השטח ובתת הקרקע. המתקנים הרגישים לנזק מהתנזלות הם בעיקר נמלים, תשתיות חוף, גשרים וסכרים, זאת מאחר והם סמוכים למקווי מים אשר הקרקע שלידם היא בדרך כלל רכה וספוגה במי תהום רדודים.


התנזלות תועדה ברעידות אדמה חזקות רבות בעולם, כמו למשל בעיר כריסטצ'רץ', ניו זילנד, בשנת 2011, מגניטודה 6.2, שם התופעה הגיעה למימדים עצומים. בישראל התופעה מוכרת מצילום היסטורי (אתר התמונות של ספריית הקונגרס האמריקאי - http://www.loc.gov/pictures/resource/matpc.10421/) המראה פריצת חול לאורך סדק (באזור יריחו?) בעקבות רעידת האדמה במגניטודה 6.2 שארעה בצפון ים המלח בשנת 1927 (איור 5) וכן מאזור אילת, לאחר הרעידה בנואייבה בנובמבר 1995, מגניטודה 7.2 (Wust et al., 1997; דוח GSI/3/97), ובצפון ים המלח לאחר הרעידה בפברואר 2004, מגניטודה 5.2 (Salamon et al., 2004; דוח GSI/30/04).


הערכה של עמידות הקרקע להתנזלות והסיכונים הנלווים אליה, נשענת על הבנה מכאנית של התופעה, הגדרת התנאים הגיאולוגים (גודל הגרגרים וצפיפותם), עומק מי התהום מתחת לפני השטח, והמגניטודה של רעידת האדמה. יחד עם זאת, הניסיון מלמד שהאזורים הרגישים ביותר להתנזלות הם דווקא מעשה ידי אדם, בעיקר אזורי ים ואגם אשר יובשו באופן מלאכותי לצורך הקמת תשתיות חוף, נמלים ואיים מלאכותיים, כמו גם סכרים ואגמים מלאכותיים. הצבת תנאי הסף הללו על גבי מפה מאפשרת לזהות מבעוד מועד את האזורים בהם קיים פוטנציאל להתנזלות ולהיערך בהתאם.


מפות סיכון מסוג זה נערכו בישראל עבור מפרץ חיפה (פרידמן וחוב', 2007; דוח GSI/09/2007), מישור החוף (סלמון וחוב', 2008; דוח GSI/34/2008), והחוף המערבי של ים המלח (לבנה, 2012). מפרץ חיפה נמצא כרגיש ביותר משום שחלק ניכר מהעיר התחתית ומתקני הנמל של חיפה נבנו באזור ים שיובש באופן מלאכותי בעזרת חול דיונות שהובא מהמפרץ הסמוך.

 

 


 

עבור לתוכן העמוד