הערכת הסיכון והאמצעים למזעור הנזק

כדי להיערך כראוי ולמזער את הנזק (damage, risk) ככל האפשר חייבים להכיר מחד את גורמי הסיכון ואת תחום השפעתם (hazard), ומאידך את הרגישות (vulnerability) והחשיפה (exposure) לפגיעה של האוכלוסיה, המבנים והתשתיות. עבור מבנים חדשים יש לנסח תקני בנייה מתאימים ואילו עבור מבנים ומתקנים קיימים יש לברר את מצבם ההנדסי ולחזקם בהתאם.


רעידות האדמה והצונאמי באוקיאנוס ההודי (2004) וביפן (2011) היו גדולים וחמורים יותר מתרחיש האירוע שאליו התכוננו, ולמעשה זה היה אירוע קיצון (Worst case scenario). אומדן העוצמה המרבית של האירועים האפשריים תלויה בהבנת הגאולוגיה והטקטוניקה באזור הנתון ובהכרת ההיסטוריה של מה שהתרחש בעבר. זוהי קביעה מדעית מקצועית והיא מהווה מרכיב הכרחי בהערכת הסיכון.


אולם ההחלטה אם להיערך לאירוע קיצון מורכבת יותר. מצד אחד אירוע הקיצון נדיר, פוטנציאל הנזק שלו גבוה מאוד וההיערכות לקראתו מורכבת ויקרה. מאידך, האירוע הבינוני פחות חמור ועלויות ההיערכות אליו נמוכות יותר, אבל הוא שכיח יותר. לאיזו דרגת חומרה כדאי, או צריך, או רוצים, להיערך? זוהי כבר החלטה חברתית ושלטונית בעלת השלכות כלכליות ומוסריות, ובישראל אולי גם בעלת משמעות ביטחונית-קיומית.

עבור לתוכן העמוד