התמודדות עם המצב הקיים ותחזיות לעתיד

במהלך המאה ה 20 ירד מפלס ים המלח ביותר מ 25 מ', וכיום המפלס עומד על כ- 415 מ' מתחת לפני הים. שאיבת מים מכנרת ומהירמוך לאספקה השוטפת בישראל, בירדן ובסוריה, וכן שאיבת מי ים-המלח למפעלי התעשיות הכימיות של ים המלח בישראל ובירדן, יצרו גירעון של כ 80% מסך כל המים שנקוו בעבר לאגם. כתוצאה מכך, מגיע שיעור ירידת המפלס למטר בשנה וחלים בו שינויים סביבתיים משמעותיים ביותר, חלקם בלתי הפיכים, הפוגעים בייתכנות למימוש הפוטנציאל הסביבתי והכלכלי הטמון באזור.

 

                            התמודדות עם המצב הקיים ותחזיות לעתיד


הנזקים בתשתית המלווים את ירידת המפלס וחוסר הוודאות לגבי עתיד אזור ים המלח וסביבתו מעוררים לאחרונה עניין ציבורי רב, בעיקר בשל הבלימה בפיתוח התשתיות, התיירות, התעשייה וההתיישבות באזור. אחד מהפתרונות הוא הקמת "מובל ימים" שיזרים מי ים ממפרץ אילת או מהים התיכון אל ים המלח. חשוב להדגיש, שברמת הידע הקיים כיום אין אפשרות לחזות את ההשלכות שינבעו מפיתוח חסר תקדים שכזה ויש צורך לבחון סוגיה זו לפרטיה בטרם תתקבלנה החלטות לביצוע. על אף חשיבותו של אגן ים המלח והידרדרותו המתמשכת, לא נקטה ממשלת ישראל עד כה פעולות לניהול האגן, תוך ראיה כוללת של האזור על כל מרכיביו המגוונים.
בסוף דצמבר 2002 קיבלה הממשלה החלטה לקדם גיבוש מסמך מדיניות סביבתית לעתיד ים המלח. מדובר במהלך הבוחן  את הצפוי להתרחש בים המלח ובסביבתו בתנאים הנוכחיים או כתוצאה ממובל ימים. תהליך הבחינה כולל את השינויים במערכת הים והתשתית הסובבת ושקלול כל ההיבטים הסביבתיים, הכלכליים והמשפטיים המושפעים משינויים אלה. המכון הגיאולוגי מטפל בכימות השינויים הצפויים במערכת כבסיס להערכת המשמעויות שתיבחנה ע"י שורת מומחים בכל תחום. הדו"ח הסופי פורסם על ידי המכון הגיאולוגי, המשרד לאיכות הסביבה ומכון ירושלים.
מרכזיותו של אזור ים המלח ועתידו והבעיות הכרוכות במצבו הנוכחי מחייבות את המכון לעיסוק רחב וכולל באגן כולו על היבטיו הלימנולוגיים והתשתיות הסובבות. לעיסוק זה שני פנים, האחד מתמקד בבעיה הספציפית של קריסת התשתיות והשני אמור ליצור כלי הדמיה לחיזוי  עתיד המערכת.

עבור לתוכן העמוד